לא תכננתי לכתוב את המאמר הזה. הוא התחיל מטרנד קטן באינסטגרם — שיתוף תמונה משנת 2016. אבל הוא נכתב גם בזכות שיחת טלפון אחת שהייתה לי השבוע. מישהי אמרה לי: "את יודעת, רק לדעת שאני לא לבד — זה מקל. התגובות שלכן, יחד עם המשפט הזה, גרמו לי להבין שיש כאן משהו שצריך לקבל מקום. לא כדי לספר עוד סיפור אישי, אלא כדי לעצור רגע ולדבר על המסר.
הפחד תמיד מופיע לפני הצעד
אחד הדברים שלמדתי לאורך השנים הוא שפחד לא אומר שאנחנו לא בכיוון. להפך — ברוב המקרים הוא סימן שאנחנו מתקרבות למשהו משמעותי. כמעט כל צעד שגדלנו ממנו הגיע עם חוסר שקט, התלבטות, דחייה או רצון לברוח. זה אנושי. זה טבעי. וזה קורה לכולנו.
אמונה היא לא ביטחון מוחלט
הרבה חושבות שאמונה זה להיות בטוחה. להרגיש רגועה. לדעת שהכול יסתדר. אבל האמת היא שאמונה נולדת דווקא כשאין ודאות. כשאנחנו עושות צעד קטן גם כשאנחנו לא סגורות, גם כשיש פחד, גם כשהשכל מלא סימני שאלה.
לא צריך מהפכה — מספיק צעד קטן
אחת התובנות הכי חזקות שלי היא שלא צריך לשנות את כל החיים. לא צריך החלטות דרמטיות. לפעמים מספיק להסכים לעשות צעד אחד קטן: שיחה, בקשה, הסכמה פנימית. משם הדרך כבר נפתחת.
למה בחרתי לשתף את זה
בחרתי לשתף את זה כי האמת היא שכולנו עוברות את זה בשלב כזה או אחר. לא תמיד דרמה גדולה — לפעמים זה משהו קטן שיושב בלב. התלבטות, פחד, חוסר שקט, תחושה שמשהו מבפנים מבקש תנועה. כולנו פוגשות רגעים שבהם הלב רוצה צעד והשכל עוצר, רגעים של "עוד לא", "עוד רגע", "אולי אחר כך". וזה לא אומר שמשהו בנו לא בסדר — זה פשוט חלק מהחיים. היה לי חשוב להשאיר כאן תזכורת: את לא היחידה שמרגישה ככה. את לא מאחור. ואת לא צריכה לדעת הכול כדי להתחיל. לפעמים מספיק להסכים לצעד קטן, להקשיב ללב, ולתת לאמונה לעשות את שלה.
לפעמים רק לדעת שמישהי אחרת מרגישה אותו דבר, זה כבר מקל.